"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו" (כא, יח)

בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין…ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה, ימות זכאי ואל ימות חייב (רש"י)

בן סורר ומורה הוא עדיין בבחינת "זכאי", הבעיה אצלו אינו עבירות, אלא שהוא פנה אל התענוגות, והגיעה תורה לסוף דעתו, מה תהיה אחריתו.

גם אנו התרגלנו שעיקר ההתמודדות שלנו היא עם העבירות, אך באמת הסוגיא העיקרית עמה עלינו להתמודד היא נקודת הבחירה של התענוגים, הפנייה אל ה' יתברך, בבחינת "להתענג על ה'".

העולם המודרני בו אנו חיים פתח בפנינו ים של תענוגים, המשחקים, המחשבים הטכנולגיה הנגישה על כף ידינו, וכו', דברים אלו, אשר לכאורה אינם מזיקים, מהווים סכנה איומה לכלל ישראל.

סכנה זו דומה בחומרתה לזו שהציבה ה"שכלה" והרפורמה בפני עם ישראל לפני כמאתיים שנה, גם אז ההשכלה התחילה בדברים קטנים לכאורה, הדפיסו ספרים – לא פסולים, סתם דברי הבל, וילדי ישראל קראו בהם, אפילו המשכילים עצמם לא התחילו בכפירה בשלב הראשון, רק בשלב השני, זה התחיל כגרגיר, כנקודה קטנה, אך הייתה פנייה דקה הצידה.

היו מגדולי ישראל שמחמת דקות הפנייה של ההשכלה בראשיתה לא שמו לב אליה כלל, והיה זה רק עניין של זמן עד שלהקב"ה לא נותרה כביכול ברירה והוא נאלץ לסלק את כל הריקבון, החורבן וההרס שהמיטה ההשכלה על עם ישראל, היה צורך למחוק את הכל ע"י השואה האיומה ולהתחיל לבנות הכל מחדש.

הגאון רבי מרדכי מן זצ"ל סיפר שבעירו היו בסך הכל שני בחורי ישיבה, כאשר הוא היה מגיע הביתה לפסח, הוא פחד לצאת לרחובות, הייתה זו בושה להיות בחור ישיבה, זו הייתה התוצאה של הפניה הדקה שעשו בראשית ימי ה"השכלה".

וכאז כן היום, ישנה איזושהי פנייה ופזילה החוצה, וזוהי סכנה איומה לעם ישראל, יש לדעת שהסכנה אינה טמונה אך ורק בסרטים, משחקי מחשב, ושאר האמצעים הטכנולוגיים, הסכנה קיימת גם בתענוגים פשוטים, נקיים לחלוטין, כי הנושא אינו האם הדבר מותר או אסור, אלא לאן פונים, להיכן מופנה מבטינו, יש למצוא את ההנאה, התענוג והסיפוק בתורה עצמה, שהתורה תהיה כל מהותו של האדם, ואם יש צורך בהנאה גשמית, הרי יש לנו את השבת קודש ואת המים הטובים.

לדאבון לב, הנושא המרכזי והמטרה היחידה המעסיקה את עולמם של רבים מאתנו הוא הרדיפה אחר ההנאות, רבים מאתנו נסחפים בחיפוש אחר נקודות של תענוג, אבל באמת, הפנייה של היהודי צריכה להיות אך ורק לקב"ה.